כתבה שפורסמה ב"לאישה"  - 23 בנובמבר 2009

 

את הבשורה הזו לא תשמחו כל כך לשמוע: ל-72% מהנשים ו-42% מהגברים יהיו דליות לפני הגיעם לגיל שישים. כן, דליות, אלה שנקראות בטעות "ורידים", ושלפי ארגון הבריאות העולמי קיימות אצל אחד מכל שני אנשים מעל גיל חמישים.

ולא, זה לא "ורידים". זהו מצב של אי-ספיקת ורידים, שאכן מתבטא באותם "חבלים" כחולים, בולטים ומכוערים שמתפתלים מתחת לעור, בעיקר בחלקן האחורי של השוקיים או בחלקה הפנימי של הרגל. אליהם מצטרפים גם הנימים – אותה רשת כחולה-אדומה-סגולה של "קורי עכביש", הנפרסת גם היא על שטחים במקומות שונים לאורך הרגל, מהקרסול ועד הירך.

 

"ורידים הם כלי דם המחזירים את הדם מאברי הגוף השונים אל הריאות והלב", מסביר ד"ר שלמה טורם, העוסק בניתוח כלי דם 25 שנים ועומד בראש מרכז לרפואת ורידים, המעדיף להסביר את הנושא ממש מהתחלה.

"ברגליים יש שלוש מערכות של ורידים: מערכת עמוקה (המלווה את מערכת העורקים), מערכת שטחית (הנמצאת כסנטימטר מתחת לעור) ומערכת נוספת המקשרת בין שתי המערכות, ומתפרסת לרוחב, ולא לאורך". דבר נוסף שצריך לדעת הוא שוורידי הרגליים מצליחים לבצע את הולכת הדם לכיוון הלב בזכות שסתומים חד-כיווניים, האמורים לאפשר זרימת דם רק בכיוון כלפי מעלה.

"הדליות", אומר ד"ר טורם, "הן מפגע אסתטי, אבל לא רק. לעתים קרובות הן מכאיבות, הן עלולות לגרום לנפיחות, לכיבים ברגליים, לגרד, להתכווצויות שרירים ולבעיות בריאות אחרות.

"מצד אחר, הרבה מאוד אנשים מגיעים לטפל בדליות רק בגלל הצד האסתטי, בלי שהם סובלים משום סימפטומים, אבל חשוב להדגיש שגם כשאין סימפטומים שמפריעים, לבד מהבעיה האסתטית זו בהחלט בעיה רפואית".
 

"התרחבות הוורידים השטחיים, כלומר היווצרות הדליות, נובעת מכך שהשסתומים החד-כיווניים, האמורים לאפשר לדם לזרום רק כלפי מעלה, מפסיקים לתפקד.

"חולשה של דפנות הוורידים גורמת לוורידים להתרחב (ואז גם להתפתל ולהיעשות דומים לחבלים). קוטר נורמלי של וריד שטחי הוא 2-3 מ"מ. כשהוא מתרחב, הוא עלול להגיע ל-20-30 מ"מ. כתוצאה מההתרחבות השסתום מפסיק לתפקד, ואז מתאפשרת זרימת דם בכיוון הלא נכון, כלומר כלפי מטה, דבר שקורה בעיקר בזמן עמידה או במהלך ישיבה ממושכת.

"על אף ששכיחות התופעה עולה עם העלייה בגיל, טווח הגילים של הסובלים מהבעיה רחב מאוד. בספרות המקצועית יש דיווחים על ילדים בני עשר שסבלו מדליות. הצעירים ביותר שניתחתי ביו בן 15 שהגיע בגלל שהתקשה לשחק כדורגל, ובת 17 שבאה לטיפול בגלל סיבות אסתטיות. המבוגרת ביותר שעברה אצלי ניתוח להסרת דליות הייתה בת 82.

"הסיבה העיקרית להופעת דליות היא גנטית. אם לאחד ההורים יש בעיה של אי ספיקת ורידים, יש סיכוי של 50% להופעת הבעיה. אם לשני ההורים קיימת הבעיה – הסיכוי עולה ל-85%. במקרים נדירים מאוד זה נובע מחבלה".

הניתוח המסורתי לטיפול באי ספיקת ורידים קיים כבר עשרות שנים. במהלכו כורתים את הווריד הסורר מהמפשעה עד הברך או הקרסול, ובנוסף חושפים וכורתים את הוורידים המורחבים והבולטים שבאזור השוק והירך.

הניתוח מבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית וכרוך בחתכים ולכן גם בצלקות בכמה מקומות ברגל, החל במפשעה. כמו בכל ניתוח, גם הניתוח הזה עלול להיות כרוך בסיבוכים כמו פקקת (טרומבוזה) של ורידים עמוקים, שעלולה לגרום נכות לכל החיים; פגיעה בעצב, שעלולה להתרחש בין 5%-10% מהניתוחים; וזיהום או דימום מהפצע הניתוחי. חשוב לציין שלאחר הניתוח, אצל 40% - 60% מהמנותחים קיימת הישנות של התופעה. כלומר, הופעה של ורידים חדשים.

 

"לפני כ-12 שנים הגיעו למסקנה שכדי להפסיק את זרימת הדם בכיוון ההפוך, לא חייבים לכרות את הווריד החולה, ואפשר בסך הכול לסתום אותו", מסביר ד"ר טורם. "הסתימה נעשית באמצעות צנתור הווריד בעזרת קרן לייזר, או בשיטה חדשה ומתקדמת יותר – בעזרת גלי רדיו.

"בכל אחת משתי השיטות מבוצע הטיפול בחדר ניתוח, תחת הדמיית אולטרה-סאונד. המנתח מכניס לווריד השטחי והחולה סיב אופטי דק. ההחדרה מתבצעת באזור הברך, והסיב מגיע עד למפשעה, למקום שבו מתחבר הווריד השטחי לווריד עמוק. בשלב הזה, בעזרת אנרגיית גלי רדיו או קרן לייזר מחממים את הווריד, וכתוצאה מכך הוא מתכווץ ונסתם מיידית".

 

"התשובה מחולקת לשלושה חלקים : 1 - הווריד בלאו הכי לא מתפקד כראוי, מפני שהוא מזרים דם בכיוון ההפוך מהכיוון הרצוי. 2 - ב-60 השנים האחרונות נהגנו להוציא את הווריד הזה בניתוח, וראינו שאפשר לחיות מצוין בלעדיו. 3 - הניסיון מוכיח שלאחר טיפול בווריד שלקה באי ספיקה, תפקוד מערכת הוורידים ברגל טוב בהרבה מאשר לפני הניתוח.

"יתר על כן: בכינוס של האיגוד הבינלאומי לטיפול בוורידים, שהתקיים בחודש מאי האחרון במיאמי שבארצות הברית, הוצג מחקר שקבע כי טיפול במערכת הוורידים השטחית מתקן בדרך כלל גם את אי הספיקה במערכת העמוקה, אצל מי שסובל מאי ספיקה בשתי המערכות".

 

"מבחינת תוצאות הטיפול אין הבדל בין הטיפול בלייזר ובין הטיפול בגלי רדיו", אומר ד"ר טורם. "שני הטיפולים יוצרים חום בתוך הווריד ושניהם עושים את העבודה מצוין.
 

"בנוסף, שני הטיפולים נעשים בחדר ניתוח, תחת הרדמה מקומית, עם טשטוש ובהשגחת רופא מרדים. בשניהם המטופל מגיע כשעה לפני הטיפול, ומרגע שהסיב מוצא החוצה – דבר שקורה 2-3 דקות אחרי תחילת ההליך – נגמר הניתוח.

"ההבדל היחיד בין שתי השיטות הוא בעוצמת החום. קרן לייזר חמה פי כמה, והתברר שחולים שעוברים טיפול בלייזר צפויים ליותר שטפי דם מקומיים באזור הירך, לכאבים  (המופיעים בדרך כלל כחמישה ימים אחרי הטיפול) ולהחלמה ממושכת יותר.

"אחרי טיפול בלייזר, זמן ההחלמה יכול להימשך בין יום –יומיים לשבוע-שבועיים, ומחייב הפסקת עבודה למספר ימים. אחרי טיפול בגלי רדיו אין צורך בזמן להחלמה מפני שהיא מיידית, ללא צורך אפילו בכדור לשיכוך כאבים. 100% של המטופלים חוזרים לשגרת יומם עוד באותו יום, למעט שלושה דברים: בשבוע הראשון לאחר הניתוח הם מתבקשים לא לשחות, לא לרוץ ולא לרכוב על אופניים, כדי להימנע מתנועות אגרסיביות בגפיים התחתונות.

"לעומת זאת, בעשרה ימים הראשונים אחרי הניתוח הם מתבקשים להרבות בהליכה (לפחות שעה ביום) ולהשתמש בגרב אלסטי למשך שעות היום בלבד. ועוד דבר: בגלי רדיו אפשר לבצע טיפול בשתי הרגליים באותו יום, דבר שאינו מומלץ בטיפול הנעשה בקרן לייזר, בשל הכאבים הכרוכים בכך".

"אחוזי ההצלחה בטיפולים החדשים, הן בלייזר והן בגלי רדיו, גבוהים מאוד", אומר ד"ר טורם.

"הפרסומים המדעיים של השנים האחרונות מציינים הצלחה מיידית של הטיפול ב – 98%-100% מהמקרים, ורק 5% הישנות. כלומר, חזרה של אי ספיקה בווריד שטופל (להזכירכם, אחרי הניתוח המסורתי, מדובר על הישנות של כ-50%). הקבוצה היחידה שהטיפול אינו עוזר לה היא אנשים בעלי משקל עודף קיצוני".

 

"מחיר ממוצע של ניתוח בגלי רדיו נע בין 6000 – 16,000 שקל, תלוי במורכבות הטיפול.

הביטוחים המשלימים מממנים חלק, הביטוחים הפרטיים מממנים הכול".

 
לא בריאותי ,אבל מכוער

אם יש לכן נימי דם מורחבים ברגליים , וגם אם אתן סובלות מכאבים באזורים האלה בתקופת המחזור החודשי שלכן, זה עדיין לא הופך את רשת קורי העכביש המשורטטת על רגליכן לבעיה רפואית.

"בעיה של נימים היא חד-משמעית בעיה אסתטית בלבד, ולא בריאותית, כי זה אף פעם לא יכול להתפתח לסיבוך", מסביר ד"ר טורם. "הנימים הן כלי דם קטנים מאוד, הנראים על פני השטח כשהם מורחבים. כמעט לכל מי שיש אי-ספיקת ורידים יש גם נימים מורחבים, וזה לא בהכרח קורה להיפך.

הנימים עלולים להופיע בשכיחות בקרסול, בחלק החיצוני של הירך, אבל גם בשוקיים".

 
ומה הפתרון נגדם?

"מדובר בטיפול המבוצע בעזרת תרופה שנמצאת בשימוש כבר 40 שנה, וניתנת בזריקות לנימים. בארצות הברית, זהו השוק הגדול ביותר בתחום טיפולי האסתטיקה.

"ההזרקות נעשות במחזור של מספר טיפולים, במרווחים שבין שבוע לחודש, ומספרם הוא פונקציה של עד כמה הבעיה מפושטת על פני הרגליים.

"החומר המוזרק סותם את הנימים, וכשהנימים נסתמים הם מפסיקים לפעול, נספגים בגוף, ונעלמים בתוך חודש עד שישה שבועות. הטיפול אינו מכאיב, כי הוא נעשה במחט עדינה, ואחריו צריך לגרוב גרב אלסטי למשך שבוע".

 

"ברגע שרואים אותם על פני השטח, זה אומר במפורש , שזרימת הדם בהם היא בכיוון הלא נכון.

מעבר לכך, האמת היא שיש לנו מספיק נימים, ואין בעיה לוותר על אלה שחולים ולא מתפקדים כראוי".

 

"כן, וגם כאן הסיבה היא הורמונלית. הרוב המוחלט של המטופלים הוא נשים, אולי מפני שגברים לא מתלוננים מאחר שהרגליים שלהם מכוסות בשיער או במכנסיים".

 

"יש נשים שטופלו פעם אחת ולא נזקקו לטיפולים נוספים, כ-80% מהנימים שטופלו אינם חוזרים, אבל נימים חדשים יכולים בהחלט להופיע".

 

"הספרות הרפואית טוענת שנשים סובלות מדליות יותר מגברים בגלל סיבות הורמונליות", אומר ד"ר טורם, שמיד מסייג את דבריו בכך ש"לספרות אין תשובה באילו הורמונים מדובר.

"העובדה היא שבמהלך המחזור החודשי נשים שלוקות בוורידים בולטים סובלות יותר מאשר בימים אחרים, וכך גם נשים בהיריון, ולאו דווקא בגלל הכובד. הרחם אינו לוחץ על הוורידים ואינו גורם להפרעה בזרימת הדם.

"בכנס שנערך במיאמי שמענו שמשקל עודף גורם לקושי בהחזר הוורידי מהרגליים, וכתוצאה מכך אנשים שמנים סובלים מהופעת דליות".

 

"במהלך ההיריון לא אטפל בה. עם זאת, בניגוד למה שלימדו אותנו בעבר, שרצוי קודם לסיים עם הלידות ורק אחר כך לטפל באי ספיקת ורידים, הרי שהגישה הנוכחית שונה בתכלית ואומרת שצריך קודם כל לטפל בוורידים, ורק אחר כך להמשיך בהריונות".